בס"ד
נפתח בדבר הלכה.
ידוע שלנרות חנוכה ישנה קדושה, ואסור להשתמש לאורן, בטח שאסור להדליק נר של חול מנרות חנוכה. שונה הוא השמש, אשר באמת אינו נדלק כזכר הנס, אלא כשמו, משמש את נרות המצווה. אם כן ניתן להדליק נר של חול מהשמש.
אומר רבינו שלמה לוריא שחי לפני כ500 שנה – הדבר נכון בחנוכיה פרטית של הבית. אבל בחנוכיה של בית כנסת, גם השמש קדוש ואסור לעשות בו שימוש של חול.
ז"א, בבית הכנסת כל נר שדולקים בו יש בה קדושה מיוחדת, כי מוסיפה אור בהיכל הקודש. אז גם השמש הוא קדוש.
עד כאן ההלכה.
כל נשמה יהודית יש בה קדושה מיוחדת. אבל ישנם נשמות שיצאו מגדר נשמה פרטית ומאירים את היכל הקודש של האומה היהודית.
יונדב הסתובב מהילדות בחצר הזאת, רץ, שיחק, קלע לסל, הכין על האש, בנה ערסל, ישב עם חברים וניגן.
אבל רצה ה' שיונדי ייצא מהתחום הפרטי של המשפחה ויונדב רז לוינשטיין הי"ד ייכנס להיכל הקודש של לוחמי ישראל שמסרו נפשם על הגנת כלל ישראל, שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
אז אם באזכרת שלושים רגילה לומדים ונותנים צדקה לזכות את הנפטר, הרי שבמקרה של החיילים שנפלו במלחמה, נדמה שאנחנו אלה שמתעלים כשלומדים ומספרים עליהם.
כשאליהו הנביא עלה בסערה השמימה הוא השאיר אחריו אדרת או גלימה שבעזרתה אלישע תלמידו זכה לקבל מרוחו.
אבל אדרת היא גם מלשון האדרת והאמונה לחי עולמים, מלשון לשבח ולהאדיר. אם כן כשנספר בשבחו של יונדב אוליי נזכה במעט לאחוז בשולי גלימתו.
המלחמה הראשונה של עם ישראל בהיסטוריה היתה מלחמת עמלק.
עם ישראל היה במשבר של חוסר לכידות ואובדן דרך, כפי שאומר הפסוק בפרשת בשלח:
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן
במצב כזה, ללא אחדות, החלשים בעם ואלה שנמצאים על הגבול נשארים מחוסרי הגנה.
ואז מגיח מהמדבר עמלק, עם שפל ואכזרי המשחר לטרף ופוגע דווקא בנחשלים.
וכך אומרת התורה:
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי.
וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וגו'
וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.
בפרשת כי תצא התורה מתארת את עמלק כך:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים
כשהעם היה במצב של מריבה, ולא עומדים ביחד כחומה, אז מגיע עם שפל ופוגע בהם.
ואז, עם ישראל מתעורר, מצופף שורות ומשיב מלחמה.
ומי נבחר להוביל את המלחמה?
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים וגו'
יהושע הוא הנבחר. לנו ברורה הבחירה של יהושע לתפקיד כי אנחנו יודעים את המשך הסיפור.
אבל המדרש שואל "למה יהושע"? ובספר הזהר מפרט את השאלה:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אַל יְהוֹשֻׁעַ, אֲמַאי לִיהוֹשֻׁעַ, וְלָא לְאָחֳרָא, וְהָא בְּהַהוּא זִמְנָא רַבְיָא הֲוָה, דִּכְתִּיב, (בפרשת כי תשא) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, וְכַמָּה הֲווֹ בְּיִשְׂרָאֵל תַּקִּיפִין מִנֵּיהּ.
אכן, זאת הפעם הראשונה שיהושע מופיע בתנ"ך, באותה העת יהושע היה צעיר. הוא היה הנכד של נשיא שבט אפרים באותה העת, אלישמע בן עמיהוד.
ובפרשת כי תשא הוא מתואר כנער משרת משה:
וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.
המדרשים נותנים תירוצים שונים לשאלה זו, ואנו נציע שיהושע נבחר להילחם בעמלק מאותה סיבה שבהמשך נבחר להנהיג את ישראל. הוא יוכל לנצח את עמלק מכיוון שהוא יכול להביא את התיקון גם למצב שקדם למלחמה.
אם כן, למה נבחר יהושע להנהיג את ישראל?
בסוף ימיו של משה, הוא פונה אל ה' ומבקש למנות מחליף. וכך כתוב בפרשת פנחס:
יִפְקֹד ה' * אלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר * אִישׁ עַל הָעֵדָה.
אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן * אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ * וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו.
מה פירוש אלוקי הרוחות לכל בשר? לכאורה זה מיותר בפסוק?
רש"י מביא את מדרש תנחומא ומסביר למה התמנה יהושע:
("א-לוקי הרוחות לכל בשר" למה נאמר?) אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
וכך היה. בדיבור המתחיל איש אשר רוח בו אומר רש"י – כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.
על פניו יכולנו להסביר שמדובר באדם תקיף וכריזמטי שמנצח כל אדם שעומד להתווכח איתו.
אבל רש"י אומר – סובל כל אחד. יודע להכיל ולדבר עם כל אחד בגובה העיניים.
וכך מסביר האור החיים הקדוש - שי-הי-ה טבעו שווה בתכונה לכל העדה, שיסכים הוא למה שיאמרו הם, ויסכימו הם למה שיאמר להם.
אם כן, כשמשה מצווה את יהושע - בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וגו'
למלחמת עמלק צריכים לבחור אנשים מיוחדים.
התרגום יונתן אומר בדרך הקרובה לפשט – אנשים גבורים וחזקים במצוות ונוצחי מלחמות.
אבל אנו נאמר שחיילי יהושע צריכים להיות אנשים מלוכדים, אנשים של חיבורים, או כלשון האור החיים הקדוש:
"שיסכים הוא למה שיאמרו הם, ויסכימו הם למה שיאמר להם"
יש מדרש שאומר שמשה לפני מותו חשב למנות את אחד מבניו לממשיך דרכו:
כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי.
אמר לו הקב"ה "נוצר תאנה יאכל פריה" בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שירת אותך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שירת אותך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו
היינו מצפים שהמדרש יאמר – בניך לא עסקו בתורה, יהושע הרבה לעסוק בתורה וללמוד ממך.
אבל המדרש מדגיש את העובדה שיהושע שירת את משה בנאמנות, לא החזיק טובה לעצמו, ובפשטות ובצניעות היה זה שהיה מסדר את בית המדרש – "יהושע הרבה שרת אותך והרבה חלק לך כבוד הוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות".
בחודש האחרון שמענו וסיפרנו הרבה סיפורים על יונדב ז"ל.
על יכולתיו הפיזיות, על הגובה שלו, הופעה מעוררת כבוד, זקן ג'ינג'י יחודי, שחקן כדורסל, חובב הטיולים.
גם סופר על הכשרון הנדיר לנגן כמעט בכל כלי נגינה שנפל בידו מבלי שבאמת למד אותו, וקול בס המזכיר את לאונרד כהן.
יונדב גם היה ידען גדול, לפעמים גם בתחומים שלא היה ברור לך מאיפה הוא יודע, והיה בולע ספרים וסופג אינפורמציה מתמיד.
כל התכונות האלה היו מיוחדות מאוד.
והסינתזה ביניהם היתה עוד יותר מעוררת התפעלות.
אבל זה רק חלק מהסיפור.
יונדב היה איש אשר רוח בו. מאלה שנבחרו להילחם ברוע דווקא מתוך טוב ליבם.
היה בו הפלא של הכלה של רוחו של כל אחד ואחד, מתוך הצניעות והפשטות.
הוא סידר מחצלאות ונכנס מתחת לאלונקה בכל מקום, בחפירות עיר דוד, בטיולים בשטח, או במסלול הארוך בצבא.
החזקוני על התורה אומר, שיהושע בחר אנשים שנולדו באדר שני, זהו חודש שלא שולט בו אחת המזלות (לא גדי, לא דלי, לא דגים וכו'). הוא נותן סיבה רוחנית למה זה חשוב.
אבל אנחנו נאמר שהחיילים במלחמת עמלק היו צריכים לצאת מחוץ לשבטיות ולשיוך לקבוצה מצומצמת ולהזדהות עם כלל ישראל. כפי שאדר שני אין לו מזל משלו.
גם יונדב נולד באדר שני, חודש בלי מזל משלו, שלא מאיים על מזלו של אף אחד אחר.
כולם היו חביריו, ללא קשר לרקע של האדם שעמד מולו. דיבר איתם בגובה עיניים והתחבר מלב אל לב.
למרות שהיו לו דיעות מגובשות ומבוססות על כל דבר, תמיד היה נדמה שהוא מסכים איתך ואתה מסכים איתו.
נדמה שיונדב ירש את החוכמה והסקרנות מסבא אליעזר ומאבא מרדכי זכרונם לברכה יחד עם הלב הטוב ואהבת האדם של הוריו והסבים והסבתות.
השנה עולות בראשי שלוש תמונות של יונדב –
בתמונה הראשונה יונדב עומד ומצדיע בצפירה של יום הזכרון מעל קיברה של לילה יוסף הי"ד בהר הרצל. לילה, הבת של השר דב יוסף, נפלה במלחמת העצמאות, והיתה קרובת משפחה של סבא חיים.
בתמונה השנייה, בשבעה עשר בתמוז, בלוויה בהר הרצל של חברו לסיירת שילה אמיר הי"ד שנהרג בפיגוע ליד קדומים. יונדב שוחח עם שילה לפני הסיור באותו יום, והיה בכח שהרג את המחבל. יונדב לקח את המקרה מאוד קשה וביכה את חבירו עם כל הלב.
ובתמונה השלישית, בחתונה עם הדר כשבוע לפני ראש השנה, יונדב זרח מאושר, שמח ושימח, נתן יחס ורקד עם כל אחד, ונדמה שהגיע לשיא חייו.
כך היה יונדב, מחובר לעמו, חביריו, משפחתו המורחבת ומשפחתו הקרובה. הוא בטוח במקום טוב בשמיים, ואנחנו מלאי געגועים.
בנוסח תפילת "על הניסים" שנאמר בחנוכה, אנחנו מתארים את ניצחון המכבים כך – מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתיך"
מה הכוונה ב “מסרת גיבורים (היוונים) ביד חלשים (המכבים)” למה אנחנו קוראים למכבים חלשים?
אומר הרב קוק (עולת ראי”ה א’): “גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל, גבורה המצטיינת לא בכיבושים שמכבשים את אחרים, מכניעים אותם ומאבדים אותם, אלא גבורה שבעיקרה היא קשורה בכיבוש שאדם כובש את עצמו, גבורת הנשמה האלוקית”.
אויבינו טועים לחשוב שהלב הרחום שלנו הוא חולשה, והוא מנסה כל פעם מחדש לנצל את זה לטובתו.
אבל אנחנו יודעים שבסופו של יום, מסרת גיבורים ביד חלשים, הלב הטוב של הלוחמים שלנו הוא מקור הכח שבעזרת ה' מוביל אותנו לנצחונות על העמלקים שבכל דור.
אם היינו שואלים את יונדב מה הוא רצה למסור למשפחה ולחביריו במעמד הזה, אפשר להניח שהוא היה אומר לקום מהאבילות ולהמשיך לחיות את החיים שלכם כפי שאתם.
אבל אנחנו רוצים להמשיך את החיים עם יונדב בלב, ולנסות במשהו למלא את החלל שהוא השאיר לנו.
אז נשתדל להמשיך את דרכיו.
נידבק במשפחה, נתחבר לעולם הנגינה והשירה,
נקרא יותר על ההיסטוריה שלנו, נמשיך לטייל בארץ ישראל,
נשתדל לאהוב כל אדם ולעמוד בצניעות מולו,
אבל מעל הכל, נשתדל להמשיך לחייך ולאהוב את החיים. תנצבה
